רגע לפני שאתם רצים לדיוטי, בדקו האם ביעד הנסיעה שלכם בטוח לשתות מים מהברז? ואם לא, מהן האלטרנטיבות במקומות המסוכנים?
שולי הלוי
בני האדם לא יכולים להתקיים בלי מים, זו אחת העובדות שאין עליהן מחלוקת. כשאנחנו משאירים את העבודה ומטלות הבית מאחור ונוסעים לחוץ לארץ לחופשה כזו או אחרת, אנחנו לא יוצאים לחופשה משתיית מים. אף אחד לא רוצה שהטיול שלו יסתיים בטפיל-קיבה לכן ברשימת הדברים שאנחנו צריכים לעשות במחקר המקדים לחופשה, יש להוסיף את סוגיית מי השתיה ביעד.
במובן הזה החיים בישראל די טובים, מי הברז נחשבים במקרים מסוימים בטוחים לשתיה לפעמים ישנם מקרים של זיהומים נקודתיים אבל במאקרו מצבנו טוב. עם זאת, השימוש במים חמים מהברז – לשתיה, בישול או שתיה לאחר כמה שעות ללא זרימה, אינם מומלצים בלשון המעטה. אנחנו חיים בעולם מתועש, ולא תמיד הטיפולים שהמים עוברים מספיקים ישנם אף מקרים בהם הפער בין ריכוז עופרת חריג לנורמלי קטן להחריד. ועוד לא דיברנו על סוגיית הטעם, זו כבר שאלה אישית.
הפתרון הנפוץ במשקי בית, עסקים קטנים וחברות ענק בישראל הוא להחזיק בבר מים: מים בטוחים לשתיה – קרים כקרח או רותחים לקפה – בכל רגע נתון. מה שנדמה לנו כחלק בלתי נפרד מהתפאורה, לא בהכרח קיים במקומות אחרים וכיוון שאפילו מיני בר מים שוקל יותר מדי בשביל לסחוב אותו איתנו בטרולי, בואו נתחיל בלבדוק אם אתם בכלל צריכים להקדיש לזה מחשבה נוספת.
מצפון ועד לשתות
אנחנו מוצאים שהנתונים של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הם מקור טוב להסתמך עליו. על פי ה-CDC האמריקאי, באף מדינה ביבשת השניה בגודלה – אפריקה, לא בטוח לשתות מי-ברז: לא באנגולה, לא בסוואזילנד ואפילו לא בדרום אפריקה. גם המצב ביבשת אסיה (וישראל בתוכה) לא מזהיר, כשנוסעים לסין, קזחסטן, מונגוליה וכמובן הודו – מתבקשים בכל לשון של בקשה לא לשתות מי-ברז. חריגות ברשימה דרום קוריאה, סינגפור ויפן.
יבשת אירופה – ורוסיה העצומה בתוכה נחלקת כמעט בשלמותה ברוח האיחוד האירופי. המדינות החברות בו, שמי הברז בהן בטוחים לשתיה די צפויה, ומחוצה לה נותרו מדינות כמו: סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, בולגריה ושלוש המדינות הבלטיות: ליטא, לטביה ואסטוניה. למבקרים במדינות שאינן חברות באיחוד – ולמעט יוון בעצם – בכל מקום שמזרחית לפולין, צ׳כיה, אוסטריה וסלובניה – אנא רכשו מים מסוננים. המלצה זו תקפה גם לטורקיה וקפריסין.
ההבדל בין צפון אמריקה לדרום אמריקה בוודאי לא יפתיע אף אחד, אבל אם יש לכם ספק. אז: בארצות הברית, קנדה כולה ואף בגרינלנד – אתם יכולים לעמוד עם הפה פתוח מתחת לברז ולשתות בהנאה, אם המים טעימים לכם כמובן. המבקרים בדרום ומרכז אמריקה כמו גם באיים, מתבקשים שלא לעשות כן.
מי ששרד את שעות הטיסה ומבקר ברגעים אלו ממש ביבשת אוקיאניה, יכול להרגיש בטוח באוסטרליה וניו-זילנד לשתות ממי הברז. אך לא כך במקרה של פפואה ניו-גינאה, איי שלמה, פיג׳י ואף לא בביקור אצל ידידתנו משכבר הימים, מיקרונזיה. בשונה מבריטניה או איסלנד, איים קטנים נוטים להשתמש במערכות התפלת מי אוקיינוס – אלו לרוב אינם מומלצים לשתיה וגם טעמם לא מי יודע מה.
מבוקבק או מורתח?
סביר להניח שהגעתם ליעד בסך הכל לכמה ימים ואפילו אם הייתם מוצאים בר מים במבצע (ואתם לא תאמינו בכמה מקומות לא תמצאו בכלל מכשיר שכזה), יש פתרונות שקצת יותר מתאימים לשהות של כמה ימים. האפשרות הפשוטה היא גם זו שתעלה יותר – רכישת מים מינרלים בבקבוקים סגורים. מי שמעדיף לחסוך ומוכן לעבוד או מי שלא עומדת בפניו אפשרות הקניה צריך לחשוב מראש על זמינות של קומקום, או כלי קיבול אחר להרתיח בו מים. המים צריכים לרתוח במשך דקה שלמה כדי להרוג את כל החיידקים. אם אתם מטיילים בהרים מעל לגובה של 2,000 ק״מ, תנו להם לרתוח במשך 3 דקות.
מי שכל זה לא הספיק לתחושת הביטחון, מוזמן לחפש אחר דיווחים חדשותיים בשפה המדוברת ביעד המבוקש, הכוללים מילות מפתח דוגמת ״זיהום״ ו״מים״, אבל אפשר גם להסתפק בכל מה שקראתם עד כה. טיסה נעימה!